באחד מן הימים, יזם רב העיר האשכנזי כנס רב רושם, שאליו הוזמן הרב משה אסולין. רב העיר החל נושא דברי פתיחה, ובראש דבריו אמר : "הרב משה אסולין - הרב החרדי הראשון שאני מכיר מיהודי צפון אפריקה ". רב העיר חשב שהוא מחמיא לרבי משה, אולם מיד קם הרב ואמר לרב העיר : "אתם הגעתם ארצה מאירופה, אצלכם קיימים מושגים כמו "חרדי" "חילוני" (ובדרך הלצה אמר הרב שניהם מתחילים באות ח' מלשון חטאים) אך אצלנו במרוקו ידענו שיש או יהודי או גוי, וברוך השם קיימים בתי כנסיות לבני העדה אשר בתוכם תמצא מגוון יהודים מכל החברה הישראלית, וכך ראיתי אצל יוצאי תימן, כי אנו רוצים להמשיך את הדרך המסורה לנו מרבותינו דוד אחר דור, עוד מימי בית שני ואף קודם לכן. וצריך לעמוד על משמר בתי הכנסת כלשונם - כנסת מלשון התכנסות... לשם קירבה לבורא, ומעולם לא עירבו דעות אישיות, על אף שוודאי שלכל אחד יש דעה אישית... אבל מקומם בודאי לא בבית הכנסת, ותמיד ידעו אבותינו ורבותינו לשמור על קדושת בית הכנסת, ואנשים המשתייכים למפלגה כזאת או אחרת ועוסקים בכך בבית הכנסת, דבר שגורם לחילול ה' ומציאות שלא היתה קיימת בצפון אפריקה, וצריכים להתכונן לבנין המקדש אשר גם שם לא יהיה מפלגות. הגאון רבי יוסף משאש זלה"ה (רב ודיין בתלמאסן שבאלג'יר, ודין בעיר מכנאס ורב העיר חיפה), נהג להלך בטבורה של עיר, בכדי לקיים בתוך עמי אנכי יושבת. באחת השבתות, צעד הרב ברחובה הראשי של העיר, והנה הבחין באחד מהמתפללים שנעדר מבית הכנסת, יושב בספסל ובידו סגריה כאשר כולם רואים אותו. כשראה כך הרב, החל הולך לעברו של אותו יהודי. הלה חשב לעצמו שהרב עומד להוכיח אותו ולנזוף בו על חילול השבת, אולם משהגיע אליו הרב - שאל לשלומו ואמר לו שהוא מתגעגע אליו מאד וכי יש לו צער רב מכך שבסיום התפילה , כאשר הוא עורך תפילת "מי שברך" לקהל כמנהגו הקבוע , הוא לא רואה את אותו היהודי בין ציבור המתפללים ולכן לא זוכה לברכו. לכן, ביקש הרב מאותו היהודי להשתדל ולהגיע לתפלה - גם אם היא ארוכה - שלפחות יתאמץ להגיע לסופה. הרב נפרד ממנו בברכת שבת שלום והמשיך לדרכו. דברים אלו חדרו לליבו של היהודי, ומאז הקפיד לפקוד את בית הכנסת באופן קבוע. אגב, רבי יוסף משאש זצ"ל המשיך במנהגו הזה גם בעת שכיהן כרב הראשי בעיר חיפה, והקפיד ללכת ברחובות העיר מידי יום מביתו אל לשכת הרבנות. יהודי מרוקו שעלו לארץ בשנות ה 50' וה 60' של המאה הקודמת, הביאו איתם פסיקה הלכתית ייחודית וענפה, הדוגלת בקיום המצוות תוך כדי שימור המסורת בקרב כל בני הקהילה , ומתן יחס מכבד לכל יהודי ללא קשר למיקומו הרוחני ורמתו התורנית. ואולם, בארץ מצאו את יהודי שאר התפוצות אשר לא קבלו את דרכם המיוחדת, כך שליהודי מרוקו נותרה הבחירה להצטרף אל הקו הנוקשה והמחמיר יותר או לשמר באופן חלקי עד כדי מינורי את מנהגיהם. בעוד דור העולים בתמימותו ובפשרנותו נכנע לרוח שנשבה בארץ, הרי שבני הדור השני והשלישי בוחרים לחזור לתורת אמם. וכך, אנו עדים כיום לרבנים צעירים הפוסקים עפ"י חכמי המערב, לארון ספרי קודש של גדולי התורה מצפון אפריקה ולסידורי תפילה לפי נוסח קהילות מרוקו. כחלק ממגמה זו, החל הרב אברהם אסולין שליט"א להפיץ את תורת אבותינו הקדושים, וסביבו נאספו קהל תלמידים וציבור הצמא לשמוע את דבריהם של חכמי הדורות הקודמים. במקביל לקיומם של שיעורים בכל רחבי הארץ ובחו"ל, והפצה של קונטרסי מנהגים והלכות נחוצות, הקים הרב אתר אינטרנט בו ניתן למצוא שיעורי וידאו, חומר כתוב רב ערך ואף קהילה וירטואלית המקיימת דיונים פוריים בענייני מסורת צפ"א.