אור חדש | מאמרים | עולם הישיבות במרוקו
עולם הישיבות במרוקו
בשנת תר"'ו זרח אורו של
רבינו, בכפר אית (אנשי), מעליא נולד להוריו רבי מסעוד זצ"ל ממשפחת אלמליח, מהמשפחות
המיוחסות שבספרד, מתוכה קמו גדולי תורה רבים, אשר שימשו כמרביצי תורה ויושבי על מדין.
אביו היה ידוע כנהנה מיגיע כפו וקובע עיתים לתורה, ואימו מרת רחל ע"ה התפרסמה
במעשי החסד הרבים ובצדקתה, המשפחה התגוררה בכפר הסמוך לתשמישית ומשם עברה משפחת
אלמליח לאולדמנצור.
כבר בגיל צעיר בהיותו כבן ארבע
עשר שנים קיים את מאמר חז"ל 'הוי גולה למקום תורה', ונסע ללמוד תורה וחכמה מחכמי
מראכש, באותו זמן היה שגור בפי כל הפתגם: ''אם חריפות, פלפול ולמדנות אתה מבקש סע
למראכש, אם יופי אתה מבקש סע לפאס, אם תורה, חסידות וקדושה אתה מבקש סע
לתאפילאלת'' גם בהיותו במקום הולדתו עברו על רבינו תוקפות קשות, ביניהם ימי רעב נוראים,
ומספרים שהרעב היה קשה כל כך עד שנשרו שערותיו של רבינו מראשו.
סיפר הרה"צ רבי חנניה
דרעי זלה"ה רב העיר יפו, כאשר סיים את לימודיו באחד הכפרים בדרום מרוקו, לפני
שנפרד מהוריו בדרכו ללמוד בישיבה בעיר מרכאש בראשות הגאון רבי אברהם אביטבול
זלה"ה, לקחה אותו אימו לקבר צדיק העיר, להבטיח לה לפני אהל הצדיק שתורתי תהיה
אומנותי... והתפללו שיצליח בלימודו
(חדר מכמנים עמ' 6).
שמעתי מרבי מכלוף כאשר התבקש ללכת ללמוד בישיבה במרכאש לא היה לאביו כדי
לתת לו בגדים מנימלים שיהיו לו בישיבה, ובכפר הקטן לא היה ממי ללות מחמת העניות
שהיו מנת חלקם, אביו התפרנס ממכירת בדים ואגוזים מהכפר למכורם בשוק בעיר מרכאש,
והמכונית שלו היתה 'הפרדה', אביו הגיע להלטה קשה מאד למכר את הפרידה העיקר שהבן
ילמד בישיבה, ואם עד כה היו חי המשפחה בצמצום כעת גברה העניות דבר שנצרך מאביו עתה
ללכת דרך יום הלוך וחזור רגלית, כאשר למד הבן אצל חכם רבי יעקב דאהן זלה"ה,
באחד הימים הגיעו בלימודם לתוספות מאד ארוך ולהבינו היו צריכים מספר מסכתות שאותם
לא היו בהשג יד, הרב חלק את התוספות לארבע
חלקים, ואותו לימד במשך ארבע ימים, ובסדרים התלמידים חזרו על לימודם. בשיעור החמישי,
ביקש התלמיד מהכפר הנ"ל שהרב בשיעור אחד, יחזור בתמצות על כל התוספות, היו
תלמידים שאמרו די מספיק ארבע ימים באו ונדקדם עד שקם הבחור מכלוף ואמר, אבי מכר את
הפרידה שלו ולפרנס את המשפחה הוא הולך רגלי יומים הלוך ושוב, והכל שאני ילמד
בישיבה, היתכן שנמשיך לתוספות הבא, דבר זה גרם לזעזוק עמוק בקרב הרב והתלמידים
ובמקום הרב חזר על התוספות באומרו הצדק עימו.
בשנים בהם שהה במראכש, בימי השבוע היה לן
בעזרת נשים של בית הכנסת, מרת אמו רחל ע"ה היתה אופה לו מספר כרכרות, אותם
אחר האפיה, היתה מיבשת, ובשק היה לוקח עמו לישיבה, בכל עת שהיה סועד, היה שובר
חתיכת פרוסה מן הכרכר ושותה מים, כמאמר המשנה באבות (פ"ו מ"ד), "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל
ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה את עמל אם אתה עושה כן אשריך
בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
לקראת שבת היה מתארח בבית אחד הבעלי בתים של
הקהילה, הספיק להשלים את ידיעותיו בתנ"ך משנה והלכה, יחד עם זאת למד את מלאכות
הקודש, שחיטה, מילה, וסת"ם.
לא כל מי שהיה לו כתב יפה
היה כותב ללא מבחן על ההלכות סת"ם ושמעתי מעשה נפלא מהגאון רבי יעקב סאבאג
שבילדותו אביו רבי אליהו זצ"ל היה רב כפר במחוז תאפילאלאת והיה יושב וכותב
ספר תורה, והנה מקישים בדלת והנער יעקב פותח את הדלת והוא רואה מראה שגרתי אשה באה
עם עופות בידה ובקשה שהרב ישחט, על צידי השולחן של אבי היו מונחות סכיני שחיטה
לעופות ולבהמות, והנה אבי יצא לחצר להתעסק בשחיטה, ניצלתי דקות אלו והמשכתי לכתוב
בספר תורה ממקום שאבי פסק, ושאבי חזר ראה את כתיבתי, אמר לי יא בניני יש לך כתב
יפה אבל אם רצונך להיות סופר תיגש לבבא מאיר, אם יבחן אותך אז תיטול בידך את הקנה.
והעמידו
תלמידים הרבה
באותה
תקופה כיהן כראש הישיבה במראכש, הגאון רבי דוד שלוש זצ"ל שלמרות גילו המופלג לקח
על עצמו את המשימה הגדולה להרביץ תורה לאלפי
הבחורים המתדפקים על דלתותיה של הישיבה המפורסמת, ולדאוג לרווחתם הגשמית, אוכל ולינה
אצל בעלי הבתים במראכש. וכתב רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון משלי (פ"ג פי"א), יש שלוקח לו תלמיד חכם אחד בחור וכל מחסרו
עליו עד ישיג שלמותו, כמו שעושים בערי המערב, וכן שמענו שעושים כן בערי אשכנז,
ואלו הם הנקראים מחזיקים באמת.
אביהם של ישראל
בקרב אנשי הכפר היה ידוע סיפור שהעלה על נס
את מסירות נפשו לבחורי הישיבה, וכך היה מעשה, באישון ליל הגיע בחור ישיבה ממרחקים על
מנת להתקבל לישיבה וללמוד בה, החכם ראש הישיבה לא התעצל ועוד באותו לילה סובב בבתי
הכפר לחפש לו אכסניה ללון בה, וכך הגיע לביתו של גביר הכפר ודפק עליה במקלו, בני הבית
שנדהמו לראות את ראש הישיבה דופק על דלתם בשעה כה מאוחרת, פתחו מיד את דלת ביתם ואירחו
את הבחור בכבוד ויקר.
תפארת בנים אבותם
רוב חכמי מרכאש והסביבה היו
מתלמידיו של ראש הישיבה הגאון רבי דוד שלוש זצ"ל, במשך שנות היותו ראש ישיבה העמיד
רבבות תלמידים רובם ככולם גדלו לתלמידי חכמים מופלגים שהעבירו את מורשתו והרביצו תורה
לאלפים. ואכן, זכה ובני בניו מכהנים היום במשרות תורניות רמות, מהם, הרה"ג רבי
דוד שלוש שליט"א רב העיר נתניה, והרה"ג רבי אברהם שלוש שליט"א רב העיר
כפר סבא.
וכך מעיד עליו רבי יוסף בן נאים
זצ"ל, מעיר פאס, בספרו מלכי רבנן: מוהר"ר דוד שלוש זצ"ל אחד מחכמי מראכש,
והיה תלמודי, חי בסוף המאה השישית ובתחילת השביעית ונתבש"ם י"ג כסלו תרנ"א.
הרביץ תורה בתלמידים, אוזן, שהשיג ללמד מאות תלמידים בפעם אחת זיע"א אכי"ר.
מכיריו ותלמידיו ספרו, שלא הכיר צורת מטבע,
ולפרנסתו היו דואגים תלמידיו שהיו מניחים מטבעות תחת השטיח במפתן הדלת והרבנית שהייתה
מוצאת את הכסף הייתה משתמשת בו לקניות צורכי הבית. (בספר אעלה בתמר, ובו מקצת חידושים על
התורה להגאון רבי דוד שלוש זצ"ל).
תורתו מכרזת עליו
בסביבה קדושה ומרוממת שכזו נתגדל
רבינו כליפה, שם רכש את ידיעותיו הרבות בכל מכמני התורה, ומרבו למד את מידותיו הנאצלות.
מסיבה זו לא פלא שבשעה שסיים ללמוד את מקצועות הקודש, המליצו עליו לבוא ולכהן כרב באחת
מהכפרים החשובים אולדמנצור הנמצא בשיפולי הרי האטלס מאה קילומטר ממזרח למראכש.
וסמוכה לעיר דמנאת ולעירה סידי רחאל (22 קילמומטר),, תידלי, תשמישת, אית חכים
ועוד. אולדמנצור עיירה שבה היו משרדי המשלה לכל כפרי האזור, בחלקה התחתון היו
היהודים מתגוררים בסמוך לנהר.
סמיכותו של הכפר לעיר התורה מראכש, השפיעה על הכפר מבחינה רוחנית, הדבר בא לידי ביטוי בכל פרט בעניינים הרוחניים של העיר, את מגילות הקלף המזוזות וספרי הקודש היו מביאים משם, והבחורים היו נשלחים ללמוד בעיר מראכש.